<h1>חדושי רבינו יונה — ב"ב</h1>
<h2>דף ה.</h2>
[ב"ב פ"ד ע"ב] אם אינו קדוש נשיאות חטא למה. ולמ"ד בפ"ק דתמורה [ד' ע"ב] כל מידי דאמר רחמנא אל תעביד אי עביד לא מהני, ה"ק אם אינו קדוש נשיאות חטא למה הוצרכה לכתוב, פשיטא כיון דאין תרומתו תרומה דטבל הוי ובמיתה, אלא מכאן התורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.
<h2>דף כד:</h2>
[ב"ב ק"מ ע"ב] הניח בנים ובנות וטומטום וכו' דוחין אותו ושקיל כנקבות והא קתני סיפא ילדה טומטום אינו נוטל ואמר אביי דוחין אותו ואין לו. פי' רבי' שמואל ז"ל דקסבר טומטום בריה הוי. וקשיא לי אם כן הא [ד]מותבינן ליה לאביי מיהא דתניא טומטום כבן וניזון כבת, לישני ליה דברייתא סבר לה כמאן דאמר טומטום ספיקא ומשום הכי ניזון כבת בנכסים מרובין, דבמס' בכורות פ' על אלו מומין [מ"א ע"ב] אשכחן תנאי בהדיא דס"ל טומטום ספיקא הוי, ורבנן נמי דפליגי עליה דרשב"ג ואמרי דקדושה חלה על טומטום, ודאי ס"ל דספיקא הוי, ואביי דאמר דוחין אותו ואין לו, אליבא דמתני' אמר הכי, דקתני ילדה טומטום אינו נוטל דשמעת מינה דתנא דמתני' ס"ל דטומטום בריה הוי, ולפיכך אינו לא בכלל זכר ולא בכלל נקבה. ותו ק"ל אלא הא דאמר רב חסדא במס' בכורות פ' על אלו מומין [שם] מחלקת באנדרוגינוס אבל טומטום ספיקא הוי, תיקשי ליה הא דתנן הכא ילדה טומטום אינו נוטל. ותו מי מצית אמרת דקסבר תנא דמתני' דטומטום בריה הוי, והא מדקתני דוחין אותו אצל הנקבות אלמא משום ספק נקבות דוחין זכרים אותו ולא משום בריה. אלא הא דקאמר אביי דוחין אותו ואין לו אפי' למ"ד טומטום ספיקא קאמר, דתנא דמתני' על כרחין קסבר ספיקא הוי מדקתני דוחין אותו אצל הזכרים, והיינו טעמא דילדה טומטום אינו נוטל דכי מתני איניש אם ילדה אשתו זכר ואם ילדה אשתו נקבה בזכר ודאי ובנקבה ודאי מתני לפי' אין טומטום בכלל, הלכך לענין מזונות נמי ודאי דוחין אותו ואין לו שאינו בכלל נוקבן שתקנו להן ב"ד מזונות, דלא תקנו רבנן אלא כפי מה שיש לשמוע מכלל תנאי הכתובה, שכך שנינו [כתובות נ"ב ע"ב] לא כתב לה בנין נוקבין וכו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד ואעפ"י שלא כתב חייב כמי שכתב, אבל אינו חייב יותר ממה שיש לחייבו מתורת הכתיבה, וטומטום הרי אין לחייבו מתורת מה שכותב לה בנן נוקבן דיהויין וכו', דבנקבה ודאית מתני איניש ולא בספק, ורבנן נמי אמדוהו לדעתייהו דאינשי שהם חפצים בתנאים אלו ועשאום כמי שהתנו על כך, ואין דרך בני אדם להתנות על טומטום ומלתא דלא מסקי אדעתייהו היא, והיינו דמותבי' ליה לאביי מדתניא טומטום ניזון כבת ולא משנינן דהא מני רבנן היא דאמרי ספק הוי, משום דלדעתיה דאביי אפי' למאן דאמר טומטום משום ספיקא הוי דהכי מוכח לישנא דמתני' וכדכתיבנא, כך פר"י ז"ל. וא"ת לאביי כיון דאפי' למ"ד טומטום ספקא הוי לענין תנאה דמתני איניש כזכר ונקבה אינו לא בכלל זכר ולא בכלל נקבה, מ"ט פליגי רבנן עליה דרשב"ג דאמר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם, והלא אין טומטום בכלל מה שהתנה זה האיש אם זכר עולה ואם נקבה זבח שלמים דבזכר ודאי ובנקבה ודאית מתני לכולי עלמא. (ואיכא) [וליכא] למימר דרבנן דפליגי עליה דרשב"ג סברי דאפי' בספק זכר ובספק נקבה מתני איניש, והא דשני אביי דוחין אותו ואין לו היינו כרשב"ג, דא"כ כי מותבינן עליה דאביי מדתניא טומטום ניזון כבת לישני ליה הא מני רבנן היא דפליגי עליה דרשב"ג. [וי"ל דרשב"ג] אין קדושה חלה עליהן כלל (ד)משמע אפי' בקדושתה דאימיה לא מתפיס כדאיתא במ' תמורה פ' כיצד מערימין, ועל כרחין היינו משום דקסבר רשב"ג דבריה הוי. דאלו למאן דאמר ספיקא הוי על כרחין (קדשת) [קדושין) הן בקדושת אמן, ובהא פליגי רבנן עליה דרשב"ג וס"ל ספיקא הוי ומתפיס בקדושתה דאמיה כשאר ולדות קדשים שקדושין בהוייתן, מיהו מודו רבנן דקדושת פיו של זה שהתנה עליהן אם זכר עולה אם נקבה זבח שלמים אינה חלה עליהן, דאע"ג דספיקא הוי לא מתני איניש אלא בזכר ודאי או בנקבה וודאית כדמוכחא מתני' דהכא דקתני ילדה טומטום אינו נוטל, כך נראה בעיני.
[ב"ב ק"מ ע"ב] רבא אמר לעולם דוחין אותו ויש לו וסיפא אתאן לרשב"ג, פי' תברא מי ששנה זו לא שנה זו, וכן פי' ר"י ז"ל. וקי"ל כרישא דאתיא כרבנן והויא ספיקא, הלכך לענין מי שהתנה אם ילדה אשתו זכר יטול [מנה] ואם נקבה מאתים ילדה טומטום נוטל מנה, כן פסק הרב אלפסי ז"ל. וס"ל לרבא דכי מתני איניש בספק זכר וספק נקבה נמי מתני, ורשב"ג דאמר טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם, קסבר בריה הוי ואפי' בקדושתה דאימיה נמי לא מתפיס כדאיתא בתמורה [כ"ה ע"א], והא דקתני ילדה טומטום אינו נוטל רשב"ג היא, ולפי' אינו נוטל משום דבריה הוי. עוד יש לפרש דאליבא דרבא בהא פליגי רבנן עליה דרשב"ג, דלרבנן בספק זכר ובספק נקבה נמי מתני, ורשב"ג סבר לא מתני איניש אלא בזכר ודאי ונקבה ודאית, ולשון ראשון יותר מחוור דסליק כסוגיא דתלמודא דתמורה. ולרב חסדא דאמר במס' בכורות פ' אלו מומין [מ"א ע"ב] מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום ספיקא הוי, ואקשי' ליה ממתניתא טובא ופרקי' סמי מכאן טומטום, להכי לא אקשי' ליה מדרשב"ג דאמר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עלייהו, משום דאמר לך רב חסדא הא דקתני אין קדושה חלה עליהן היינו קדושת פה, אי נמי אבהמת חולין קאי, דאיירי בה במתני' לעיל מינה, ומשום הכי אין קדושה חלה עליהן לפי שאין דעתו של זה שהתנה ואמר אם זכר עולה ואם נקבה זבח שלמים אלא על זכר ודאי ועל נקבה ודאית ולא על טומטום שהוא [ספק], אבל בבהמת הקדש ודאי מתפיס בקדושתה דאימיה רק דספקא הוי.
ונ"ב [ונראה בעיני], דסוגיא דתמורה להכי מפרש תלמודא אפי' בקדושתה דאימיה לא מתפיס ולא מוקמה בבהמה דחולין דוקא, משום דאין דעתו של זה אלא על זכר ודאי ועל נקבה ודאית, משום דס"ל כרבא דאמ' בשמעתין לעולם דוחין אותו ויש לו, דודאי בכלל בנין נוקבן הוא אם היא נקבה לפי' שקל כנקבות מספק, וכשהוא מתנה אם זכר אם נקבה ודאי בכלל זכר או בכלל נקבה הוא, וס"ל לתלמודא דליכא מאן דפליג על סברא זו אלא משום שסובר דטומטום בריה הוי, והכי מפרשי' טעם דרשב"ג משום דקסבר טומטום ואנדרוגינוס בריה הוו, הילכך ע"כ בבהמת הקדש נמי לא מתפיס בקדושתה דאימיה. וגם יש לומר דלאביי נמי דקאמר דוחין ואין לו אפי' למ"ד ספיקא הוי קאמר בברייתא, להכי מפרשים התם דלרשב"ג אפי' בקדושתי' דאמיה לא מתפיס, ולא מוקמי' לה בבהמה דחולין משום דבהמה דחולין לא הוו פליגי רבנן דרשב"ג, דלכ"ע כשאדם מתנה בזכר ונקבה אין טומטום בכלל, דהא דקתני ילדה טומטום אינו נוטל ד"ה הוא.
וי"מ, דהא דאמר רבא סיפא אתאן לרשב"ג לאו למימרא דפליגי ארישא דא"כ ה"ל למימר תברא מי ששנה זו לא שנה זו, אלא ס"ל לרבא דודאי טומטום הרי הוא בכלל בנין נוקבן דתקנו לה רבנן מזונות, שאם הוא נקבה אינו יוצא מכלל תקנת חכמים, אבל ודאי אינו בכלל תנאי שאדם מתנה בזכר ונקבה, דבזכר ודאי ונקבה ודאית מתנה איניש ולא בספק, והיינו מאי דקאמר בסיפא אתאן לרשב"ג, ולא משום דקסבר בריה הוי דא"כ לענין מזונות נמי ודאי אינו בכלל בנן נוקבן. ולפי הפי' הזה כיון דסתם מתני' כרשב"ג הלכתא כוותיה. ואין זה מחוור, דכיון דתלמודא קא מתמה להדיא דוחין אותו ושקיל כנקבות והא קתני סיפא ילדה טומטום אינו נוטל, אלמא פשיטא ליה דאיכא לדמויי דינא דרישא לדינא דסיפא, [ו]אם איתא דרבא קאתי לחלק בין רישא לסיפא לומר דלא דמי אהדדי, ה"ל לפרש טעם ההפרש שביניהם ומפני מה אין תלויות זו בזו, ועוד דלפום סוגיא דתמורה ודאי קסבר רשב"ג דטומטום בריה הוא, מדקאמר דאפי' בקדושתה דאימיה לא מתפיס, וא"כ ודאי אינו ניזון כבת דאינו בכלל בנן נוקבן, והנה לזה הפי' לדעת רבא מודה רשב"ג ברישא דדוחין אותו ויש לו דלא הוי בריה, ואין לנו לומר דסוגיא דתמורה דלא כרבא.
